הַשִּׂיחוֹת שֶׁלָּנוּ

אַתְּ הָלַכְתְּ בְּאוֹר יוֹם וּפָנַיִךְ רָאִיתִי,
וְדִבַּרְנוּ.
נֶעֱלַמְתְּ לִי פִּתְאֹם, וְקוֹלֵךְ שָׁמַעְתִּי,
וְדִבַּרְתִּי.
הַרְבֵּה דִּבַּרְתִּי.
אַתְּ אֵינֵךְ וְאַתְּ אִתִּי.


בַּמְּכוֹנִית, בִּשְׁחֹר הַלַּיִל, לְבַד, הוֹזֶה,
וְעָנִית.
נוֹסֵעַ בְּלִי כִּוּוּן, לְשׁוּם מָקוֹם כָּזֶה,
וְחָשַׁבְתִּי.
בַּלֵּב חָשַׁבְתִּי.
עָנִית? עַל מָה עָנִית?

אֵין תִּזְמוּן בֵּין דְּבָרַי לִדְבָרַיִךְ.
וְאוּלַי,
וְאוּלַי רַק תֵּאַרְתְּ קוֹרוֹתַיִךְ,
סִפַּרְתְּ,
אוּלַי אָמַרְתְּ.
אָמַרְתְּ? עַל מָה דִּבַּרְתְּ?

חָשַׁבְתִּי שֶׁרָאִיתִי פָּנַיִךְ בַּחֹשֶׁךְ,
הַאֻמְנָם?
הֶהָיָה זֶה קוֹלֵךְ שֶׁשָּׁמַעְתִּי בַּחֹשֶׁךְ,

אוֹ סְתָם?
 

וְהַזְּמַן בֶּן בְּלִיַּעַל אֵינוֹ עוֹצֵר,
עוֹבֵר מַהֵר וּמְקַלְקֵל.
בְּמֹחִי יֵשׁ כְּתָמִים עַל פָּנַיִךְ
כְּמוֹ בְּסֶרֶט יָשָׁן מִתְגַּלְגֵּל.

לֹא כָּךְ הִתְנַהֲלוּ שִׂיחוֹתֵינוּ -
הַרְבֵּה הַפְסָקוֹת.
כִּי שִׂיחוֹתֵינוּ שָׁטְפוּ וּכְבָר לֹא,
סִפַּרְתִּי לָךְ הַכֹּל,
וּכְבָר לֹא,

רַק לִפְעָמִים, אֲנִי עוֹד מְסַפֵּר,
אַתְּ לֹא תָּמִיד עוֹנָה,
כְּבָר לֹא.

אוּלַי זֶה הַזְּמַן שֶׁעוֹבֵר, מַקְהֶה זִּכָּרוֹן,
מַשְׁרֶה דִּכָּאוֹן.
קוֹלֵךְ כְּמוֹ פָּנַיִךְ הוֹלֵךְ וְדוֹהֶה בַּדִּמְיוֹן
וְדוֹעֵךְ,
זֶה חָסֵר, זֶה מְאַכְזֵב,
וְזֶה כּוֹאֵב.

 

רעננה, יוני 2010

הוסף תגובה חדשה