בִּתִּי

רָצִיתִי לוֹמַר לָךְ בִּתִּי,
לֹא תָּמִיד כְּשֶׁאֶרְצֶה אַתְּ אִתִּי.
אַתְּ נִמְצֵאת אַךְ לְבַד,
מַצַּב רוּחַ מוּעָד,
כֵּן רָצִיתִי בְּכָל מְאוֹדִי.

כְּבָר גְּדוֹלָה אַתְּ כָּעֵת
וְיָפִית בֶּאֱמֶת
אַךְ הַיֹּפִי אֵינוֹ אֲמִתִּי.
זֹאת רָצִיתִי לוֹמַר לָךְ בִּתִּי,
כֵּן רָצִיתִי בְּכָל מְאוֹדִי.

גַּם חָתוּל מִתְחַמֵּם עַל כִּסֵּא בַּגִּנָּה
עִם מַבָּט חֲתוּלִי הַמָּלֵא בִּתְבוּנָה
נִכְנָס לְבֵיתוֹ אַחֲרֵי הַתְּנוּמָה
מְגַרְגֵּר לְאִטּוֹ וְנוֹהֵם נְהָמָה
וּמַרְגִּישׁ שֶׁהוּא כֹּה יִחוּדִי.

אָז רָצִיתִי לוֹמַר לָךְ בִּתִּי,
הֶחָתוּל אֲקַבֵּל לְבֵיתִי
וְאַגִּישׁ לוֹ מָנָה
אֲרוּחָה דְּשֵׁנָה
אִם אִתִּי הוּא וְגַם אִם נֶגְדִּי.

כִּי אֵי שָׁם בְּעִמְקֵי נִשְׁמָתֵךְ
עֵת יָאִיר אֶת הַחֹשֶׁךְ לִבֵּךְ
תִּתְגַּלֶּה לָךְ אֱמֶת
הַנֶּחְבֵּאת כָּל הָעֵת
וְנִחְיֶה בְּעוֹלָם הֲדָדִי.

 

רעננה, יולי 2010

תגובות

צביקה!! פשוט נפלא לשבת ולהאזין ובמקביל לקרוא את השורות הנפלאות שלך. כל כך עמוק וחודר.

געגוע עמוק לשירה מחורזת, כמו זו ששבתה את ליבנו בכף ב"כוכבים בחוץ" (רגע לפני ש"מודרני" הפך לטרנד מחייב). וגעגוע עמוק לאתרמן שנתעורר בקריאה שלישית ורביעית של השיר, יחד עם המחשבה שאולי זך צדק בבקרו את אלתרמן: "פגומה אצלו היכולת להיות אדם משתתף בעולם ולתת ביטוי לכך" ואי אפשר שלא לתהות אם "שיר משמר" היה נכתב באותה רגישות של "ביתי", לא היה "בלדה לאישה" שירה האחרון של תרצה...

הוסף תגובה חדשה