גֶּשֶׁם מֵטֵאוֹרִים

גֶּשֶׁם מֵטֵאוֹרִים אָמְרוּ בָּחֲדָשׁוֹת,
כְּדַאי לָצֵאת לִרְאוֹת,
אֵיךְ נִשְׂרָף כּוֹכָב וְנֶעֱלָם,
חוֹלֵף מִן הָעוֹלָם.

עָמַדְתִּי בּוֹהֶה
בִּשְׁמֵי הַצְּלָלִים,
מַבִּיט
בַּשְׁבָלִים,
חוֹשֵׁב עַל הַכּוֹכָב,
שֶׁסִּיֵּם אֶת חַיָּיו.

בְּתוֹכִי הַנָּסִיךְ הַקָּטָן מְאֻכְזָב.
תּוֹהֶה עַל שׁוּם מָה,
וּלְאָן נֶעֶלְמָה,
שׁוֹשַׁנָּה שֶׁאָהַב,
אַיֵּה הִיא עַכְשָׁו.
אָז צִיַּרְתִּי לוֹ כִּבְשָׁה,
וְעוֹד כִּבְשָׁה וְעוֹד כִּבְשָׁה...
וּבַסּוֹף צִיַּרְתִּי לוֹ קוּפְסָא.

 

רעננה, ספטמבר 2010

הוסף תגובה חדשה