יָ דַ יִ ם

בַּלַּיְלָה נָחָה יָדֵךְ לְיָדִי,
וְשֶׁלִּי לְיָדָהּ.
וְהֵן מְלַחֲשׁוֹת,
כְּמוֹ לֹא לְהַסְעִיר,
שֶׁלֹּא לְהָעִיר
הָאַחַת רְעוּתָהּ.

בַּלַּיְלָה אֲנִי מוֹשִׁיט אֶת יָדִי,
וְאַתְּ אֶת יָדֵךְ מְנִיחָה.
וְהֵן מְרַחֲפוֹת,
נוֹגְעוֹת, מְרַפְרְפוֹת,
חַסְרוֹת מְנוּחָה.

בַּמִּטָּה גּוּפִי דָּבֵק בְּגוּפֵךְ,
וְשֶׁלָּךְ בְּשֶׁלִּי.
וְהַיָּדַיִם מְלַטְּפוֹת,
אַחַר כָּךְ אוֹחֲזוֹת,
אַחַת אֶת אֲחוֹתָהּ,
מְגַפְּפוֹת.

וּכְשֶׁאָנוּ נִרְדָּמִים,
בְּלַהַט תַּאֲוָה
הֵן עוֹשׂוֹת אַהֲבָה.

 

רעננה, ספטמבר 2010

הוסף תגובה חדשה