בְּגַנֵּי הַנָּדִיב

וְשׁוּב מְדַבֵּר, מִתְפַּלֵּל שֶׁתַּקְשִׁיב,
קוֹרֵא וְשׁוֹאֵל מְחַכֶּה שֶׁתָּשִׁיב.
פַּרְפַּרִים וּפְרָחִים מִתְגַּלִּים מִסָּבִיב,
עוֹד חֹרֶף דּוֹעֵך, וּבַפֶּתַח אָבִיב.

יוֹשֵׁב תַּחַת עֵץ הֶחָרוּב הַמֵּצֵל,
מִקְטֶרֶת שֶׁל עֵץ מְעַשֵּׁן, מִשְׁתַּעֵל.
עוֹד עוֹנָה, עוֹד שָׁנָה, תַּפְאוּרָה מִתְחַלֶּפֶת,
שָׁנִים אֲרֻכּוֹת שֶׁל בְּדִידוּת מְעַיֶּפֶת.

שׁוּב דְמוּתָה
נְמוֹגָה בֵּין עֲלֵי הַשִּׂיחִים,
שִׂמְלָתָהּ מִתְנוֹפֶפֶת,
צְחוֹקָהּ חִיּוּכִים.
שָׁפוּף עַל סַפְסָל נִשְׁעָן עַל מַקֵּל,
קוֹרֵא לָהּ בִּשְׁמָהּ, לְשׁוּבָהּ מְיַחֵל.

זוֹ אֵינָה הֲזָיָה, זֶה אֵינֶנוּ חֲלוֹם,
בְּצַלְמָה כָּאן הוֹפִיעָה גַּם תְּמוֹל גַּם שִׁלְשֹׁם.
הִיא אֵינָהּ מִשְׁתָּנָה, עוֹד עוֹנָה, עוֹד שָׁנָה,

לָרֹב הִיא שׁוֹתֶקֶת, עִתִּים הִיא עוֹנָה.

שׁוֹמֵעַ קוֹלָהּ - צְלִיל הַהֵד הַמֵּשִׁיב,
הָרוּחוֹת לוֹחֲשׁוֹת בְּגַנֵּי הַנָּדִיב.

 

רעננה, אוקטובר 2010

הוסף תגובה חדשה