שִֹירַי

מֵאֵיפֹה נָטַלְתִּי שִׁירַי,
מִפֶּרַח הַבּוֹקֵעַ מִתּוֹךְ גִּבְעוֹלוֹ,
מֵהַר הַמַּזְרִים לָבָתוֹ בְּמִשְׁעוֹלוֹ,
מֵעֲבָרִי, עֲבָרֵךְ, עֲבָרוֹ,
שֶׁלִּי, שֶׁלָּךְ, שֶׁלּוֹ אוֹ אַחֵר בֶּן דְּמוּתוֹ,
שֶׁהִצִּיתוּ דִּמְיוֹנִי בִּשְׁבִילֵי חֲלוֹמִי,
וּלְלֹא כַּוָּנָתִי נִטְמְעוּ בְּשִׁירָתִי.

מֵהֵיכָן נִטְּלוּ שׁוּרוֹתַי,
מֵאִמִּי, מֵאָבִי, מִלִּבֵּךְ אֲהוּבָתִי,
מִמִּטְעָן חֲוָיוֹת, מַחְשָׁבוֹת מוּפְרָכוֹת.
שֶׁגַּם אִם אֶחְפּוץ הֵן אֵינָן מַנִּיחוֹת
וּפוֹרְצוֹת כְּמוֹ הַדָּם מִלִּבִּי.

מֵאַיִן נִדְלוּ מִלּוֹתַי
,
מֵעֶגְלַת הַתִּינוֹק, הָעֶצֶב, הַצְּחוֹק,
מִפִּלְאֵי הַשְּׁחָקִים, עוֹלָמוֹת רְחוֹקִים.
כְּאֶלֶף כְּבָשִׂים נִקְבָּצוֹת לְעֶדְרָן,
נִקְבָּצוֹת מִלּוֹתַי לְשׁוּרוֹת כְּסִדְרָן,
הָאַחַת לְמִדָּתָהּ, אֲחוֹתָהּ לְשִׁיטָתָהּ.

נָטַלְתִּי
אֶת שִׁירַי מֵהַיֵּשׁ וְהָאֵין,
קִבַּצְתִּי שׁוּרוֹת מִכָּל הַנּוֹתֵן,
בַּמִּלִּים שֶׁמֵּאֵן לִי לִתֵּן,

לְבשְׁתִּי הִשְׁתַּמַּשְׁתִּי גַּם כֵּן.
 

רעננה, ספטמבר 2010

הוסף תגובה חדשה