הַשְׁכָּמָה

צִפּוֹרִים מְצַיְּצוֹת, שָׁעוֹן מְצַלְצֵל,
פּוֹקֵחַ עֵינַיִם, לָקוּם מִתְעַצֵּל,
נִתָּק מֵחֲלוֹם שֶׁאֵלַי לֹא יַחְזֹר,
מֵרִים אֶת הַתַּחַת זוֹחֵל לַכִּיּוֹר.

עוֹמֵד מִתְגַּלֵּחַ אֶל מוּל הַמַּרְאָה,
מִמִּצְחִי הֶחָשׂוּף תּוֹלֵשׁ שַׂעֲרָה,
הַכֶּרֶס בּוֹלֶטֶת הָעוֹר כִּכְבָרָה,
בְּגוּף מִזְדַּקֵּן נְשָׁמָה צְעִירָה.

יוֹרֵד לַמִּטְבָּח וּמֵכִין כּוֹס קָפֶה,
בּוֹהֶה בָּעִתּוֹן וְלוֹעֵס מַאֲפֶה,
חוֹזֵר אֶל הַחֶדֶר מֵעִיר אֶת אִשְׁתִּי,
עוֹד יוֹם שֶׁמַּתְחִיל לוֹ בְּקֶצֶב אִטִּי.

הָרַדְיוֹ מַדְלִיק וַהֲרֵי חֲדָשׁוֹת:
הַבּוּרְסָה נָפְלָה, מְדִינוֹת מִתְחַמְּשׁוֹת.
עוֹבֵר לַמַּחְשֵׁב וְסִיגַרְיָה מַדְלִיק,
גּוֹלֵשׁ קְצָת בָּרֶשֶׁת, אַךְ לֹא מַעֲמִיק.

עוֹלֶה לְחַדְרִי לְאִטִּי מִתְלַבֵּשׁ,
צָרִיךְ כְּבָר לָצֵאת, אֵין סִבָּה לְבוֹשֵׁש.
עַלִּיז וְנִמְרָץ אָז יוֹצֵא לְדַרְכִּי,
אֶל יוֹם פְּעִילוּת בְּעוֹלָם אֲמִתִּי.

 

רעננה, חורף 2009