אֶל הַהוּא מֵהַשִּׁיר הַקֹּדֶם – נוֹסַף בַּזֹּאת

כָּאן לְךָ, אֵל יָקָר,
רַק רָצִיתִי לוֹמַר,
שֶׁעוֹד לֹא מְאֻחָר,
שֶׁהַזְּמַן לֹא נִגְמַר,
אָז כְּדַאי לַמַּהֵר,
כִּי אִם לֹא – תִּשָּׁאֵר
רַק אַתָּה פֹּה לְבַד,
עִם אוֹתוֹ הַמִּמְסָד (הַדָּתִי מֵהַשִּׁיר הַקּוֹדֵם).

וְאַתָּה בֶּאֱמֶת,
לֹא חָטָאתָ שׁוּם חֵטְא,
לֹא בִּצַּעְתָּ עָווֹן,
לֹא גָּזַלְתָּ מָמוֹן,
וּלְךָ לֹא מַגִּיעַ,
מִן עָתִיד כֹּה מַזְוִיעַ.