אֶל הַהוּא מֵהַשִּׁיר הַקֹּדֶם – נוֹסַף בַּזֹּאת

כָּאן לְךָ, אֵל יָקָר,
רַק רָצִיתִי
לוֹמַר,
שֶׁעוֹד לֹא מְאֻחָר,
שֶׁהַזְּמַן לֹא נִגְמַר,
אָז כְּדַאי לַמַּהֵר,
כִּי אִם לֹא – תִּשָּׁאֵר
רַק אַתָּה פֹּה לְבַד,
עִם אוֹתוֹ הַמִּמְסָד (הַדָּתִי מֵהַשִּׁיר הַקּוֹדֵם).

וְאַתָּה בֶּאֱמֶת,
לֹא חָטָאתָ שׁוּם חֵטְא,
לֹא בִּצַּעְתָּ עָווֹן,
לֹא גָּזַלְתָּ מָמוֹן,
וּלְךָ לֹא מַגִּיעַ,

מִן עָתִיד כֹּה מַזְוִיעַ.
 

בתקווה לימים טובים – צבי ארום – רעננה, נובמבר 2011

הוסף תגובה חדשה