עִדִּית

אָמַרְתְּ "אֲנִי לֹא מַאֲמִינָה",
אָמַרְתְּ.
לֹא לְךָ, לֹא לַשְּׁכִינָה,
וּבִכְלָל,
אָמַרְתְּ.

אֶת לִבִּי שֶׁשָּׁטַחְתִּי פָּרוּשׂ לְרַגְלַיִךְ,
דָּרַסְתְּ בְּמַבָּט מִתְנַכֵּר.
רִגְשׁוֹתַי שֶׁחָשַׂפְתִּי עֵירֹם בְּפָנָיִךְ,
אָנַסְתְּ כְּקַלְגַּס מִתְאַּכְזֵר.

בְּעָצְמַת כַּוָּנָה,
בְּחֹסֶר אֱמוּנָה,
כָּמוֹהָ בִּזְמַנָּהּ.

אֵת יֵצֶר הָרַע לֹא נִסִּית לַעֲצֹר,
מַבָּט מְזַלְזֵל זָרַקְתְּ לְאָחוֹר,
כְּגַל הֲרִיסוֹת בְּעֵמֶק הַמֶּלַח,
אֶל הַהֶרֶס שֶׁהוֹתַרְתְּ אַחַר גַּבֵּךְ,
הַצּוֹרֵךְ לִשְׁלֹּט הֵסֵב אֵת רֹאשֶׁךְ.
בָּרֶגַע הַהוּא הָפַכְתְּ נְצִיב קֶרַח.



עידית – השם שיוחס לאשת לוט במסורת המדרש