חֲלָלִים

הָיֹה הָיָה אִישׁ שֶׁחַי בְּתוֹךְ רִיק,
מחַלַל עוֹלָמוֹ לֹא מֵהִין לְהַרְחִיק,
עַל כְּתֵפָיו שַׂק נוֹשֵׂא בַּשְּׁבִילִים שֶׁל חַיָּיו,
וְהַשַּׂק כֹּה כָּבֵד וְעוֹלֶה עַל גְּדוֹתָיו.

בַּשַּׂק מַעֲשִׂים שֶׁאוֹתָם לֹא עָשָׂה,
חֲלוֹמוֹת נִכְזָבִים עַל טִיּוּל וּמַסָּע,
חַיִּים הַחוֹלְפִים לְלֹא אֲהָבוֹת
בְּלִי תּוֹחֶלֶת, עִנְיָן, וּלְלֹא כֹּל תִּקְווֹת.

מָלֵא הוּא שַׂקוֹ כַּהֵיכָל הַדּוֹמֵם,
שֶׁרַבּוֹת בַּשָּׁנִים הוּא בָּטֵל וְשׁוֹמֵם,
רַק קוּרֵי עַכָּבִישׁ מַחֲזִיקִים קִירוֹתַיו
וְעֹבֶשׁ הַזְּמַן מְפָאֵר אֶת כְּתָלָיו.

פָּגַשְׁתִּי אָדָם שֶׁחַי בְּתוֹךְ רִיק,
אֶת הַבְלוּת הָעוֹלָם לְתוֹכוֹ הוּא מַזְרִיק,
צוֹעֵד כֹּל חַיָּיו בִּמְבוֹאוֹת הֵיכָלִים,
לֹא מוֹצֵא אֶת הַצְּלִיל בְּמָבוֹךְ הַשְּׁבִילִים.

בְּטֵרוּף הוּא חוֹתֵר לִמְצֹא אֶת הַצֹּהַר,
לָצֵאת מִן הָרִיק וּלָגַעַת בַּזֹּהַר,
לְמָלֵא אֶת שַׂקוֹ בְּמִטְעָן שֶׁל שִׁירָה,
חֲוָיוֹת, אֲהָבוֹת וּמְעַט הֶאָרָה.

עֵת הַשַּׂק עַל כְּתֵפָיו מַעֲשִׂים יִתְמַלֵּא,
הֶחָלָל בְּחַיָּיו אָז יֵלֵךְ ויִכְלֶה,
וּצְלִילֵי מַנְגִּינוֹת יְמַלְּאוּ חֲדָרָיו,
וִילוֹנוֹת שֶׁל שִׁירָה יְעַטְּרוּ חֲלָלָיו.

וּבֵין אוֹתִיּוֹת, חֲלָלֵי שִׁירָתִי,
הָרִיק שָׁם חוֹדֵר, מְנַקֵּב נִשְׁמַתִי,
מְחַפֵּשׂ הַשְׁרָאָה בִּשְׁבִילֵי הַהֵיכָל,
מְקוֹנֵן עַל שֶׁאֵין בִּי מִלּוּי לָחָלָל.