בּוּעוֹת הָאֶתְמוֹלִים

בֵּין שִׁכְבוֹת הָעֲנָנִים הַצָּפִים בַּשִׁמָּמוֹן
שָׁט עָנָן אֶחָד הַיְשֵׁר לַאֲבַדּוֹן.
בֵּין בּוּעוֹת
הָאֶתְמוֹלִים הַצָּפִים בַּזִּכָּרוֹן
יֵשׁ אֶתְמוֹל אֶחָד דּוֹהֶה בַּחִוָּרוֹן.
חוֹמֵק בְּמִדְרוֹן הַדִּמְיוֹן,
עָלוּם בְּ
חֶשְׁכַת עִוָּרוֹן,
מַמְתִּין וְאוֹרֵב
לְזִיק שֶׁל כְּאֵב,
וְאָז מִסְתַּעֵר -
לֹא עוֹצֵר.

כְּמוֹ בְּמֵיצָּג תֵּאַטְרוֹן,
פּוֹתֵחַ מָסָךְ שִׁכָּחוֹן,
עוֹבֵר לְ
קַדְמַת הַבָּמָה,
בְּמֹחִי מִשְׂתָּרֶרֶת דְּמָמָה.

זִכָּרוֹן מִתְהַוֶּה וְעוֹלֶה,
מִתְּהוֹם נְשִׁיָּה מִתְגַּלֶּה,
מֹחִי מְנַסֶּה לְהַדְחִיק,
הוּא עִקֵּשׁ וְצָלוּל וּמַעִיק.

בֵּין בּוּעוֹת
הָאֶתְמוֹלִים,
יֶשְׁנוֹ אֶחָד אַלִּים,
חוֹזֵר וְעוֹלֶה לְפָנַי,
מַקְדִּיר בְּצִלּוֹ אֶת יָמַי.


בִּקְהַל הָעֲנָנִים הַשָּׁטִים בַּשִׁמָּמוֹן,
עָנָן מֵעִיב אֶחָד מוֹבִיל לַאֲבַדּוֹן.

 

רעננה, ינואר 2012