שְׁתִיקָה אֶל תּוֹךְ הַלַּיְלָה

                                                                                             שעה ארוכה האזין לדברי,
                                                                                             אך לא עצר ברוחו להאזין גם
                                                                                             לשתיקתי. כי הנה בנקודה
                                                                                             זו, יש לי הרבה מה לשתוק.
                                                                                             פרידריך ניטשה
דִּבַּרְתְּ כֹּל הַלַּיְלָה לְהָפֵר שְׁתִיקָתִי.
לֹא יָדַעְתְּ מָה יָבוֹא בְּאִם תִּשְׁתַּתְּקִי,
אָז דִּבַּרְתְּ וְדִבַּרְתְּ...
הַיָּרֵחַ שֶׁהִבִּיט בָּךְ מִבַּעַד לָחַלּוֹן,
כְּבָר רָצָה לָלֶכֶת לִישֹׁן,
אֲבָל פָּחַד.
נֶאֱחַזְתִּי בִּשְׁתִיקָתִי כְּמוֹצָא אַחֲרוֹן לְפִי.
הַכּוֹכָבִים נִקְבְּצוּ לַיָּרֵחַ מַקְשִׁיבִים לִדְבָרַי
שֶׁלֹּא נֶאֶמְרוּ – בְּקֶשֶׁב,
אַךְ בַּסּוֹף נֶעְתְּרוּ, וּפִנּוּ מְקוֹמָם לַשַּׁחַר.
לֹא הַיָּרֵחַ – הוּא הִקְשִׁיב לִדְבָרַיִךְ
שֶׁדֻּבְּרוּ וְדֻבְּרוּ... כֹּל הַלַּיְלָה.
הוּא פָּחַד לְעָזְבֵךְ לְבַד,
טֶרֶם שֶׁמֶשׁ יָבוֹא
בִּמְקוֹמוֹ.
גַּם אֲנִי

פָּחַדְתִּי לְעָזְבֵךְ לְבַד.
כֹּה חָזָק נֶאֱחַזְתְּ בִּשְׁתִיקָתִי,
בְּחִבּוּקִי.