נְטִישָׁה

סָבִיב עוֹלָם חָרֵב,
תּוֹהֶה בְּלֵב דּוֹאֵב,
דָּמָהּ הַ
שׁוֹתֵת שֶׁל שֶׁמֶשׁ שׁוֹקַעַת,
אֲפֵלָה אֲרוּרָה מְהָאֹפֶק בּוֹקַעַת,
אָפוּף תְּחוּשַׁת הַשְׁפָּלָה,
שְׂפַתַי לוֹחֲשׁוֹת תְּפִלָּה,
מְבַקְּשׁוֹת מְחִילָה,
מְחַפֵּשׂ הֲקָלָה.

גַּלִּים מִתְדַּפְּקִים אֶל דָּפְנֵי הַסִּירוֹת,
בִּשְׁמֵי הַחוֹפִים נִּדְלָקִים מְאוֹרוֹת,
יָרֵחַ מַבְקִיעַ בֵּינוֹת עֲנָנִים,
צְלָלִיתֵךְ
נְּמוֹגָה בְּמֶרְחַב דִּמְדּוּמִים.

הַמֶּרְחָק הַנִּמְתַּח כִּלְיוֹתָי מְּכַמֵּר.
דֹק שֶׁל דְּמָעוֹת אֶת עֵינַי מְיַסֵּר.
רוּחַ הַיָּם, הַמַּשַּׁב הַחוֹדֵר,
בְּעִמְקֵי
נִשְׁמָתִי כָּבֶה אוֹר הַנֵּר.

הָלַכְתְּ לְאַחֵר,
לֹא נָתַתְּ כֹּל הֶסְבֵּר,
וְנוֹתַרְתִּי מָלֵא בְּתִסְכּוּל הַכְּאֵב,
בְּחֹסֶר אוֹנִים עַל הָרִיק שֶׁבַּלֵּב,

בְּעֶלְבּוֹן עַל שְׁתִיקָה אֲרֻכָּה,
מַגָּעַהּ
שֶׁל הַיָד שֶׁנִתְּקָה,
עָצְמַת הַמַכָּה,
מוּעָקָה.

רעננה, ספטמבר 2010