מֻתֶּרֶת

תְּלוּיָה עַל עֵץ,
שְׁדוּפָה וּ
מֻכְפֶּשֶׁת,
מְבֻיֶּשֶׁת.

הָמוֹן מִתְכַּנֵּס
אוֹנֵס
וּפִיו זָב הַרִיר
מַגִּיר
אֶת חֶלְאַת מוֹחוֹ
מִתּוֹכוֹ.

יַלְדָּה עֲלוּמָה
שֶׁבְּחֵטְא קִיּוּמָהּ,
בְּפִתּוּי עֵירֹמָה,
גָּרְמָה לַהֲמוֹן
אוֹתָהּ לֶאֱנֹס,
לַהֲרֹס -
נִשְׁמָתוֹ הַתְּמִימָה,
הַזַּכָּה, הַתָּמַהּ.

וְהִיא בִּבְתוּלֶיהָ שֶׁאֵינָם,
תְּלוּיָה מְיֻבֶּשֶׁת,
מְבַיֶּשֶׁת
אוֹתָם (אֶת חַיּוֹת הָאָדָם).


 

רעננה, יוני 2014
יוני, 2014

הוסף תגובה חדשה