אֵל נְקָמוֹת

אֲשֶׁר יָגֹרְתִּי בָּא.
גַּם יָדַעְתִּי שֶׁיָּבוֹא,
חִכִּיתִי,
לֹא עָשִׂיתִי
דָּבָר וַחֲצִי דָּבָר
לְהָנִיאוֹ.

קִוִּיתִי
שֶׁיִּהְיֶה כִּדְבָרוֹ.
יִהְיֶה,
יַעֲבֹר,
וְלָעַד לֹא יַחְזֹר.

יָדַעְתִּי;
כִּי בְּלַהַט דָּמוֹ,
יַנְחִית זַעֲמוֹ,
יַכְרִית עוֹלָמוֹ,
יַכְחִיד אֶת עַמּוֹ,
וְיָנוּחַ בְּעַרְבּוֹ
עַל מִשְׁכָּבוֹ.
אֵל-נְקָמוֹת אֲדֹנָי
.

רעננה, אוגוסט 2010